הפוסט הזה, בערב חג הפסח, הוא שיר הלל למקום הזה שמייצר חיים ומשפחה.
על שולחן המטבח מונחים מכתבים שטרם נפתחו לצד קערת קלמנטינות מהעץ של השכן. סביבו יושבת קבוצת בנות 16 מלהגות על המתכונת באזרחות, וכשהן יפנו את השטח יתפסו את מקומן הגדולה והחברים מהמכינה. בערבי שישי וחג יתארחו סביבו פעם המשפחה המורחבת שלי, ופעם החברים שגם הם כבר הפכו למשפחה.
ובין לבין, החלל הזה בבית לא יודע רגע דל. הוא רוחש חיים, רגשות ומילים, ללא הרף. תנועה בלתי פוסקת של שיחות קטנות וגדולות הנרקמות מעל כוס קפה ועוגיות שרק נאפו,
או תוך כדי ארוחת ערב, מי רוצה עוד טוסט?
הזיכרונות שמתאספים עם כל מפגש כזה, הדמעות, החיוכים, הבדיחות המשפחתיות, הופכים את הנקודה הזו בבית לעוגן, המקום הבטוח והמשמעותי, שסביבו נע הכל.
אם אתם שואלים אותי, ולפעמים אתם שואלים אותי, מה המקום החשוב ביותר בבית, על מה להתמקד היכן להשקיע הכי הרבה מחשבה וכן גם כסף, הייתי אומרת לכם בלי להסס, תשקיעו בשולחן מטבח גדול ומרווח, בתאורה מעליו ובסביבתו.
אם אתם שואלים אותי, ולפעמים אתם שואלים, איך לייצר בבית אינטימיות, איך לקבץ את כולם יחד לטוגדרנס שבונה משפחה, הייתי אומרת תשקיעו בתכנון המטבח.
מגלה לכם בסוד, שאף פעם לא הייתי חסידה של פינות אוכל הממוקמות בפאתי הסלון ללא קשר תכנוני למטבח. מקבץ רהיטים שכמעט אף פעם לא בשימוש, אוסף אבק ומבזבז מטראג' יקר בחלל המרכזי של הבית. פיל לבן המעמיס בנוכחותו הלא פונקציונלית.
ספוילר, מלכת אנגליה לא תגיע לשבת.
נסו לוותר ולשחרר את המושג פינת אוכל, ותגלו כמה חרות יש בניקיון הזה.
בואו נחזור לפשטות, לבסיס, למטבח. תנו לריח התבשילים לעטוף לכם את הזיכרונות שנרקמים פה. פנו מקום בחלל הבית ותשקיעו בשולחן גדול ומרכזי בחלל המטבח.
בבתים חדשים שאני מתכננת בשנים האחרונות, אני מתייחסת לשולחן המטבח כלב וסביבו בונה את הבית.
גם בבתים ישנים יותר, אני מוצאת פתרון תכנוני. מתן חשיבות לשולחן הזה כמרכז הבית והמשפחה, משמעותי הרבה יותר מעיצוב פנים נטו.
הערב, ליל הסדר במתכונת של תמצית האהבה. ילדי ואני נשב סביב השולחן במטבח, המקום שסביבו מתרחש פה הכל
נהנה מהיחד, מהאינטימיות מתחושת אחדות ובית.
בעוד כמה שנים, כשנספר על תקופת הקורונה ועל הסדר המיוחד הזה, המטבח והשולחן במרכזו יהיה תפאורת הזיכרון שלנו, רקע לכל מה שמשפחה היא עבורי.
חג פסח שמח ומחבר, אם בפיזי ואם בווירטואלי.
מוקדש באהבה למשפחה שלי בצילום מזמנים רחוקים, לאלה שתמיד איתי ולאלה שכבר לא
הסבים רומה ומיכאל פודכלבניק ודודי האהוב מוטק'ה הראל, יהי זכרם ברוך.