טבע (גם) בעיצוב פנים הבית

לפני יותר מעשרים שנה הוגליתי לבנימינה, כלומר, אף אחד לא הכריח אותי והייתי שלמה לגמרי עם ההחלטה, אבל לא שיערתי לעצמי בזמנו כמה יחסרו לי חיי העיר השוקקים. התערוכות, המוזיאונים, התרבות, ההתרחשות הבלתי פוסקת. מסעדה חדשה שנפתחה ועדיין לא דגמתי, סרט חדש שיצא לאקרנים ואני מחכה שיגיע ליס, כל אלה גרמו לי, במשך שנים רבות, להרגיש שאני מפספסת. תחושה פנימית חזקה שאני עצרתי והחיים ממשיכים בלעדי. 3-4 פעמים בשבוע מצאתי את עצמי נכנסת לרכב, בדרכי לעיר הגדולה. שעות רבות של נהיגה וים של קילומטאג' היו חלק בלתי נפרד מהלוז, לחיות בלי ולהרגיש עם. בכאילו.

ואז קרה משהו מעניין וכמו בתסמונת שטוקהולם קלסית, בחורה קלסית אני, מצאתי את עצמי עוברת לאט לאט מטמורפוזה, שאני קוראת לה נטעמורפוזה, תחושת הריחוק והכלא התחלפה להתאהבות במרחבים הסובבים אותי. זה לא קרה מיד, עבורו שנים רבות, טובות יותר או פחות, עד שהלב ממש נפתח לאזור ולקהילה העוטפת שלי. 

חייבת להודות שהשינוי החל ברגע שהתחלתי לצלם במצלמה קצת יותר רצינית מהטלפון, מצאתי את עצמי משוטטת בשדות ובמטעים וממש מתאהבת - מתלהבת מכל עלה. המרחבים הפתוחים הפכו להיות תחליף למדיטציה, זרז לשינוי מצב הרוח, משהו שחיכיתי ומחכה לו בכליון עיניים. יום שכולל בתוכו טיול בשדות, גם אם קצר, הוא יום מעולה לי.

גיליתי את התרפיה שבטבע. החשיפה לאוויר הצח, לשקט, לצמיחה ולהתחדשות מביאה לריפוי פנימי אמיתי ומעניקה לי כוח. כשהירוק  או הכחול של הים מקיפים אותי, שום דבר לא באמת נורא, והתחושה היא שאני יכולה מהשקט הפנימי שנוצר להתמודד עם כול מה שמגיע.

ואז הגיעו אלינו ימי הקורונה, וגם אני כמו כל עם ישראל, צומצמתי לדלת אמותי ומשם לרדיוס ה- 100 מטר המפורסמים.

התחלתי להקשיב לחברים, לבני משפחה  ומהם שמעתי על הקושי ליישם את צו השעה כשאתה מתגורר בדירה, ומאת המטרים שלך כוללים אספלט ובטון. ארבעת הקירות הסוגרים עליך ממחישים את הכמיהה לצומח ולטבעי, כמיהה שהדהדה בכל רחבי הפייסבוק. כל חרצית מבצבצת ממדרכה קיבלה תיעוד וחשיבות כאילו הייתה מלכת אנגליה לפחות. ימי הקורונה הביאו אתם את התובנה שרובנו, אם בכפר ואם בעיר, צרכני טבע, והחיבור אליו הוא צורך משמעותי. 

יש! אני לא המשוגעת היחידה.

עיצוב פנים, צילום וטבע

לוקחת את המצלמה שלי לסיור ברדיוס ומעבר לו, מברכת על הבחירה בבנימינה כבית, והמחשבות על החיבור בין עיצוב פנים - צילום  - טבע, לא מרפות. אולי תפקידי כמעצבת פנים הוא לשדך בין הטבע לפנים הבית? להכניס לבין ארבעת הקירות את החוץ הכול כך מרחיב לב, ולבדוק איך עושים את זה בלי להיגרר לקלישאות עיצוביות. 

התשובות יגיעו, הן כבר מתחילות להגיע אלי, ולכם קצת חומר למחשבה כמה הטבע או ההשראה ממנו מקשטים את עולמכם ביום יום? 

איפה אפשר לתת לו עוד מקום? היכן בין ארבעת הקירות שלכם ניתן להוסיף עוד אלמנט מהטבע או בהשראתו? אשמח לייעץ, לעזור ולחבר גם את ארבעת הקירות שלכם לטבע. 

כמעצבת פנים ומאמנת אישית אני מאמינה בהשלכה שיש לנראות הבית על מצבנו הרגשי ובתכלס על מצב הרוח שלנו. לאלמנטים טבעיים או כאלה שנעשו בהשראת הטבע, ונמצאים סביבנו יש את היכולת לשפר לנו את התחושה הפנימית, בדוק.

הייתי מתבוננת סביב ונותנת מקום לצמח ירוק, ציור או צילום בהשראת הטבע, אביזרים עשויים מחומרים טבעיים או מדמים אותם, אגרטל פרחים, קערת פירות או ירקות ועוד כל מה שעולה על הדעת. 

הייתי פותחת דלת ומאפשרת לטבע להקיף אותי גם בדירה, גם בבית וגם במשרד. וכמו בקסם, ההשפעה היא מיידית, הרגיעה והריפוי שמשרים הים, השדות והמטעים, מורגשים היטב גם בין ארבעת הקירות. 

נסו בבית או במשרד גלו לי מה דעתכם, ובכלל, איזה שינוי הביא אתו אלמנט טבעי שהכנסתם הביתה, גם פרחים לשבת רלוונטיים פה...  סקרנית לשמוע.

 מתרגשת מהטבע, מהחיות והיופי שבו,ומחוברת אליו בכל נימי נפשי, וממש בא לי לחלוק את האהבה הזו עם כול העולם.